בן מרסל ורפאל, נולד ביום י"א בתמוז תשכ"ג (2.7.1963) בירושלים.
מאיר סיים שש שנות לימוד בבית הספר היסודי זלמן ארן בירושלים והמשיך ולמד עוד 3 שנות לימוד בפנימייה החקלאית בן-שמן.
לאחר מכן הוא עבר לבית-הספר התיכון סליגסברג-ברנדיס שבירושלים ולמד בו שנתיים במגמת מכניקה, ושנה נוספת במגמות מכניקה ומבלטנות. הוא היה תלמיד מצטיין והתבלט במיוחד במתמטיקה.
בחברה היה מאיר מקובל וחביב על כל מי שהכירו, בזכות אופיו הנוח, מזגו הטוב, בזכות אהבת הזולת שלו ונכונותו לעזור לכל אדם.
מאיר היה קשור למשפחתו והיה בן מסור ואח טוב.
תמיד זכר את ימי ההולדת של כל אחד מבני המשפחה ונהג להפתיעם במתנות מיוחדות ומקרויות.
מאיר גויס לצה"ל בתחילת נובמבר – 1981 , והוצב בחיל ההנדסה.
כשסיים את הטירונות הוא עבר הכשרה כפלס ונשלח לגדוד ההנדסה להמשך שירותו.
חודשים ספורים לאחר גיוסו נפצע מאיר בשעת אימונים ונאלץ לקבל טיפול רפואי ארוך.
רופאיו יעצו לו לעזוב את היחידה הקרבית ולעבור ליחידה עורפית בתפקיד קל.
אך הוא סירב באומרו : "יש לי די רצון וכוח להתגבר על הכאבים. אני אעשה הכול למען הראשונים שעשו הכול בשבילי ועכשיו תורי לתרום. אני חזק ובריא ואם צריך אלחם עד הרגע האחרון."
בהמשך דרכו הוכיח את דבריו. מאיר היה חייל ולוחם מצטיין בכל תקופת שירותו.
מפקדו כתב עליו: "החייל משקיע מאד, הוא אחראי ומסור, בעל יכולות גבוהות."
ביום י"ט בסיון תשמ"ב (10.6.1982), בעת שלחם עם יחידתו בלבנון בסביבות עין-זחלתא, נורתה אש טילים על הנגמ"ש שבו נסע, מאיר נפגע ונהרג בקרב.
הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים.
הוא השאיר אחריו הורים, שלוש אחים ושלוש אחיות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון דאז אריאל שרון:
"מאיר נתן את חייו למען המולדת, הוא שירת בגדוד ההנדסה ותפקד כפלס.
את כל המוטל עליו ביצע בצורה הטובה ביותר, הוא היה ממושמע ואחראי."
להנצחת שמו תרמה משפחתו ספר תורה לבית הכנסת – "תפילה למשה" בירושלים.
יהי זכרו ברוך
