בנם בכורם של מרגלית ושלמה, נולד ביום י"א חשון
תשכ"ב (8.1.1962) בירושלים.
מאז ילדותו היה ספי שובב גדול, אבל הוריו קיבלו את
מעלליו באהבה, מפני ש"הכירו את השורשים" שהולידו
תכונה זו. ספי גדל והיה ילד אמיץ ועצמאי. בדרכו לגן
הילדים, (גן חובה) היה ספי נוסע מרחק לא קטן באוטובוס,
וחוצה בדרכו שני כבישים, וכל זאת בכוחות עצמו ובלי ליווי
של מבוגר. כשהיה עליו לחצות כביש, הוא למד לסמן
בתנועות ידיים ולעצור את התנועה כדי לחצותו בבטחה.
ספי למד בבית-הספר היסודי "זלמן ארן" בתלפיות, שכונת
מגוריו. הוא היה תלמיד מצטיין וזכה לשבחים ממוריו.
כשסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי, הוא המשיך ללמוד
בבית-ספר התיכון "אורט-נביאים", וגם שם היה תלמיד
מצטיין.
ספי השתתף ב"חידון ירושלים",ולמד בחטיבת לימודים
לילדים מחוננים.
ספי היה פעיל בתנועת הנוער "המחנות העולים" כחניך
מדריך.
עיסוקיו מחוץ למסגרת הלימודים היו מרובים. הוא למד
לנגן על מנדולינה ועל תופים, ואף ניגן בתזמורת ירושלים.
הוא אהב לרקוד ריקודי עם ולשיר בערבי שירה בציבור.
הוא מצא לו פנאי גם לקרוא ספרים-והוא הרבה לקרוא בהם בכל שעה ובכל מקום, אפילו בשעת האוכל.
במשך כעשר שנים הוא אסף בולים, והיה מנוי על השירות הבולאי.
במשך השנים נולדו לספי שלושה אחים וה"חגיגה" בבית התעצמה.
ספי היה מעין רועה לאחיו הקטנים, וממנו ראו ועשו מעשי שובבות, אבל גם התנהגות אחראית ועצמאית.
כשהגיע מועד גיוסו של ספי לצה"ל, הוא התנדב לשרת בנח"ל. עד מהרה התחילו להגיע סיפורים מהחברים ביחידתו על התעלולים שספי מעולל גם בצבא. עם זאת, ידעו החברים לספר כיצד יודע ספי להעלות את מצב-הרוח של כולם.
כשפרצה מלחמת שלום הגליל, היה גם ספי בין הלוחמים שנלחמו בלבנון. החרדה לשלום הבנים הייתה רבה. ואכן, החלו להגיע הידיעות המרות על נפילתם של חברים.
בשעה שמשפחתו של ספי ליוותה לדרכו האחרונה את חברו, יובל הראל , הגיעה אליהם הידיעה המרה על מותו.
ביום י"ט בסיוון תשמ"ב -1982\6\10 , נפל ספי בעת הלחימה בגזרה המזרחית של לבנון, והובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים.
הוא השאיר אחריו הורים ושלושה אחים.
משפחתו הנציחה את זכרו בפינת מרגוע ביער ירושלים.
יהי זכרו ברוך.
ספי,
גובה ממוצע, גוף מוצק, שחור עיניים. יכולת לזהותו בסביבתך על-פי המבטא הירושלמי של "ח" ו "ע" מודגשות היטב היטב .
בשל"ת עבד ספי בפלחה ויכולת לראות אותו על טרקטור
רב-עוצמה חורש בתוך שבילי המשק. אהבתו לטרקטורים –
בעלת שורשים עמוקים , היא החלה עוד במחנות העבודה שהיו
לגרעין במשק, כאשר היינו שומעים כי נגנב טרקטור במשק ,
ידענו אל איזו כתובת לפנות. ספי עמד בראש "המאפיה"
שתיכננה את "גניבת" הטרקטור ויש לשער שהוא קבע איך?
כיצד? ומתי לבצע זאת.
מלבד "גניבת" הטרקטורים התמחה בעיסוק נוסף והוא-
הפריצה לאקונומיה, שבתקופת השל"ת הייתה ממש מכה קשה
לגבי הגרעין וניסו לפעול המון בנידון.
בכל פריצה לאקונומיה עמד בראש "המבצע"- מי אם לא
ספי, וכאשר הועלו הדברים באסיפת גרעין ,תמיד היה לו,
לספי, מה לומר בנידון-שמר על צדקתו וכבודו בצורה אלגנטית .
חבר וידיד-נפש היה ספי, בטיולי הגרעין תמיד היה הוא הלוקח יוזמה לידיים ומארגן-אם זה אוכל או הפעלת הגנרטור, העלאת ציוד-וכלה בדברים קטנים אחרים.
בכל הרקדה שהתקיימה במשק-שם היית מוצא אותו מרקד בהתלהבות-הנפש. מאז ומתמיד אהב ריקודי-עם, וכיצד היה רוקד? ממש חגיגה לעיניים, סגנון ריקוד משלו-ועל הרגליים המקפצות תראה שהכל בא מתוך התלהבות מלאה ממש מכל הלב.
בתקופת שירותו הצבאי יצא ספי לקורס רגמים ועבר אותו בהצלחה.
בתקופת הבט"ש,כשהיה מגיע למקום בו נמצאו הבנות,נהג לארגן הרקדות וכשרק היה פונה אליו מיד בבקשה: "ספי מה עם איזו הרקדה קטנה?" היה ספי תוך שניות מארגן טייפ עם קסטות והיה מתחיל לרקד.
ספי היה בן דואג ואוהב למשפחתו וגם לחבריו. במכתביו האחרונים ששלח להוריו ניכרת הדאגה ואהבה הרבה שרחש למשפחתו.
יהי זכרו ברוך
