בן חיה ויוסף, נולד ביום ג' בטבת תשכ"ג (30.12.1962), בירושלים ולמד בבית –הספר היסודי על-שם "זלמן ארן".
סיים את לימודו בבית- הספר התיכון "אורט נביאים", במגמת אדריכלות.
בכל שנות לימודיו צוין לשבח כתלמיד מעולה וכאדם מיוחד.
הוא זכה בפרסים רבים על עבודותיו המצוינות בנושאי אדריכלות ושרטוט-בניין, והוענקו לו תעודות על הצטיינותו הכללית בלימודים.
אפשר לתארו, על דרך החיוב, כנער "שידו בכל". הוא שקד על לימודיו והתעמק בכל נושא שנלמד בכיתה.
בחידונים שנערכו בבית-הספר ונסבו על נושאים כמו הגליל והגולן,
הנגב והערבה – היה תמיד ראשון הפותרים.
חיבוריו בבחינות הגמר בהבעה דנו בציונות ובתפקידו של כל אדם בארץ, הם שיקפו נאמנה את דעותיו הנחרצות לגבי תופעות הירידה. בעניין זה נהג לומר: "יש לנו ארץ כה יפה, איני יודע אם כל היורדים האלה אי-פעם הסתובבו בעולם וראו איזה ארץ הם מפסידים מה הם עוזבים מאוחר" הוא לא השלים עם הירידה והיה מוכן אפילו לריב עם מי שהכריז על כוונתו לעזוב את הארץ.
יובל היה בוגר מכפי גילו, ונחרץ בדעותיו, "תולעת ספרים" וידען בתחומים שונים. יחד עם זאת היה נער שנהנה ממסיבות, משירים ישראליים, מטיולים ברחבי הארץ, מצילום ומסתם השתובבות.
יובל היה יפה-תואר ויפה-נפש, ותמיד עמד במרכז העניינים : היה חבר במועצת תלמידים, כותב העלונים ומחבר השירים לחגיגות ולמסיבות בבית סיפרו , אחראי לציורים ולעבודות האומנות שקישטו את כותלי בית-הספר, בדחן שידע תמיד להצחיק ולשמח את חבריו לכתה, מרצה בענייני דת, מוסר, ארץ-ישראל ועם ישראל, בשיעורי החברה. עם זאת נהג בצניעות בלי להתפאר בהישגיו השונים. הוא התנהג בטבעיות ומתוך הכרה פנימית בחובה המוטלת עליו. כך חונך בביתו-לאהבת הארץ והעם, לאהבת האדם, להגשמת ולעשייה.
את שעות הפנאי הקדיש להדרכה בתנועות "המחנות העולים", שאליה השתייך מגיל שלוש-עשרה. במסגרת זו התארגנו חברים רבים ליציאה לגרעיני נח"ל, ויובל, שהיה מזכיר הגרעין, נמנה עם חבריו "לוחמיתן". שם הגרעין המורכב מראשי-התיבות של שמות המקומות שמהם הגיעו החברים: לוחמי-הגטאות, מוצקין, ירושלים, תל-אביב ונוה שאנן. במהלך פעילותו בתנועה התאהב יובל בסיגל שהייתה גם היא חברת הגרעין. הוא היה אז תלמיד י"א שלפניו בחינות הבגרות, יובל חשש שמא הקשר הזה יפגע בלימודים.
לאחר ששוחח עם המחנכת שלו, שהרגיעה אותו, דיבר גם עם הוריו. דוגמא זו ממחישה את הקירבה שחש כלפי הוריו.
למעשה, גם במישור המשפחתי בלטו יחודו, שכן הוריו היו לו כחברים ואף הוא היה להם חבר. היו ביניהם שיחות-נפש, דיונים והתייעצויות הדדיות, וכך גם עם אחיו הצעיר. אהבה וחום שררו בין בני המשפחה.
יובל היה בוגר גם באהבתו. נראה כי נמנה עם יחידי הסגולה, שניחנו בכשרון לאהוב ו להתרגש מאהבה ולבטאה במעשים ובמילים. אהבתו לחברתו, להוריו ולחבריו הייתה כנה, עמוקה וללא סייגים.
יובל התגייס לצה"ל במחצית ינואר 1981 והתנדב לשרת בנח"ל המוצנח. לאחר הטירונות ותקופת ההכשרה של הגרעין בקיבוץ אלרום, נשלח למשימות של ביטחון שוטף.
גם במסגרת הצבאית בלטה לעין כל דמותו המיוחדת והוא השכיל לרקום קשרי רעות אמיתיים עם החברים ליחידה וגם עם המפקדים. בזמן מלחמת שלום הגליל ניהל יומן ותיעד במילים ובתצלומים את כל האירועים והפעולות שבהם נטל חלק.
ביום י"ט בסיוון תשמ"ב (10.6.1982) נפל יובל בקרב בלבנון והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל.
השאיר אחריו הורים ואח.
יותר מכל המאמרים והראיונות שהתפרסמו בעיתונים ושודרו ברדיו, היטיב לתארו אביו : "ליובל אלוהים נתן כל מה שהוא יכול היה לתת לאדם. היה חכם , היה ענו, ברוך כשרונות, מארגן מעולה ופיקח.
רק חיים הוא לא נתן לו."
ועוד כתב האב לבנו: " היית לי הטוב שברעים. אושרי לא ידע גבול כשהיית מגיע לחופשה, היינו לובשים אז בגדים זהים ויורדים העירה לקניות ולסידורים. התגאיתי בך על היותך "נחלאי בן נחלאי" ונהניתי בכל רגע במחיצתך. שררה ביינו הרגשת שלמות. היית בן נאמן. אהבת את הבית ולא חסכת מאמץ ליצור קשר מתמיד עמנו. החיים חננו אותך בהרבה דברים טובים, ואתה , בדרכך המיוחדת , ידעת להעביר דברים אלה גם לאחרים".
בני משפחתו של יובל הוציאו לאור ספר לזכרו ובו דברים של בני משפחה, חברים, מפקדים ומורים על דמותו המיוחדת, וכן מכתבים ששלח יובל להוריו ולחברתו, חיבורים שכתב ותצלומים של עבודות האמנות שלו.
יהי זכרו ברוך
נכתב לזכרם של בוגרינו , יובל הראל בן חיה ויוסי
ויובל הראל בן מרים ויחזקאל
מילים: עמנואל צבר
מנגינה: יאיר רוזנבלום
על דעת המקום
ועל דעת הקהל
רכבנו סופה וגם סער
בוטחים-אל תשלח ידך אל הנער.
למודים ושבעים
יודעים את השעה,
שעטו הראלים יובלים חיילים
לבנון ושריון וקול שובר ארגזים.
בלילה ההוא אמא
הראל לקינות יובל,
עוד זה מדבר וזה בא אמא
יובל על במותיך חלל.
בלילה ההוא אבא
הייתה צעקה גדולה,
עוד זה מדבר וזה בא
הראל גם יובל,
יובל גם הראל
ועיר תלפיות שכולה.
פזמון: ובישיבה של מעלה
ובישיבה של מטה
עוד זה מדבר וזה בא,
הלילה ההוא יקחהו האופל
הלילה ההוא בא.
